פציעות ושברים סביב הכתף הם פתולוגיות החוצות את קבוצות הגיל השונות. באוכלוסית הגיל המבוגרת יותר נפוצים שברים בעצם הזרוע המקורבת. באוכלוסיית רוכבי האופניים והספורטאים נפוצים שברים בעצם הבריח ופגיעות במפרק שבין עצם הבריח ועצם האקרומיון. מפרק זה מוכר כמפרק האקרומיו-קלויקולרי. הטיפול בשברים מתחלק לטיפול לא ניתוחי ולטיפול ניתוחי. הטיפול הלא ניתוחי נעשה באמצעות קיבוע במתלה ופיזיותרפיה תוך מעקב בתדירות גבוהה. במקרים בהם מדובר בשבר מרוסק לעיתים נדרש ניתוח.
הטיפול הניתוחי בשברים נקבע על פי סוג השבר ועל פי האינדיקציות המקובלות להתערבות ניתוחית.
קיבועים של שברים בעצם הזרוע המקורבת יכולים להיעשות על ידי שימוש בפלטות וברגים, במסמר העובר בתוך תעלת לשד העצם ובמקרים מסויימים שימוש במקבע חיצוני באופן זמני. במקרים בהם השבר הוא כזה שבו קיבוע ניתוחי צפוי להיכשל בסבירות גבוהה, קיימת אפשרות להחלפה של המפרק. לאחר הניתוח יש לבצע פיזיותרפיה המותאמת באופן אישי למטופל ע״פ סוג הניתוח אותו עבר.
